בניגוד לדירה, עסק מערב פעמים רבות פעילות שוטפת, מאמץ משותף, והשקעה לא פורמלית – ולכן יש יותר מקום לטענות של שיתוף בפועל או שינוי נסיבות.

כלומר גם אם רשמת בהסכם שהעסק שלך, המניות בחברה שלך, הזכויות הסוציאליות נשארות אצלך למרות זאת יש סיכון אמיתי שבית המשפט יקבע פיצוי משמעותי, גם אם אין לצד השני זכויות קנייניות בפועל.
בית המשפט בוחן האם הייתה תרומה עקיפה, הסתמכות כלכלית או התנהלות בפועל שמצביעה על כוונת שיתוף. במקרים כאלה, בית המשפט עשוי להעדיף את המציאות בפועל על פני ההסכם.

אלה חלק מהשאלות שבית המשפט עשוי לבחון:

1. האם בן/בת הזוג עבדו בפועל בעסק או סייעו בניהולו בשכר נמוך או ללא שכר?
2. האם רווחי העסק עברו לחשבון הפרטי/המשותף והוזרמו לשימוש שוטף בזוגיות – מעבר למשכורת רשמית?
3. האם בן/בת הזוג ויתרו על קריירה כדי לאפשר לך לפתח את העסק?
4. האם תרמו בפועל להצלחת העסק – באמצעות מוניטין, קשרים, ידע מקצועי או עבודה מאחורי הקלעים?
5. האם נוצרה תלות כלכלית עקב דפוס החיים המשותף, הסתמכות על מודל חיים שהבעל הוא המפרנס העיקרי?
6. האם משכת שכר נמוך מהעסק לאורך זמן – כדי לצמצם חבות מס או לשמר רווחים בתוך העסק?

 ובבוא היום – אלה הטענות שעלולות לעלות בבית המשפט:

1. "עבדתי בעסק במשך שנים – בין אם ללא שכר ובין אם בשכר נמוך – לא כעובדת רגילה, אלא מתוך תחושת שותפות מלאה. בפועל, לא הייתה בינינו הפרדה."
2. "רוב ההכנסות מהעסק עברו לחשבון המשותף – ממנו מימנו את כל הוצאות הבית."
3. "ויתרתי על הקריירה שלי כדי לאפשר לו להצליח – מתוך שותפות אמיתית."
4. "העסק הצליח גם בזכות הקשרים, השם או העבודה שלי – גם אם זה לא היה רשום בשום מקום."
5. "הוא משך שכר מינימלי מהעסק, בעוד שאני הכנסתי משכורת מלאה – בפועל, אני מימנתי את ההתנהלות המשפחתית, ובאופן עקיף גם אפשרתי לו לבנות את העסק. ההצלחה הכלכלית שלו באה במידה רבה על חשבוני."

הדוגמאות הנ"ל האלו לא תיאורטיות – הן מתוך תיקים אמיתיים שנדונו בבתי      המשפט.

הפער בין מה שנכתב לבין מה שקורה בפועל, הוא בדיוק המקום שבו מתרחשות מרבית המחלוקות.

ולכן, במיוחד כשמדובר בעסק, חשוב שההסכם ייקח בחשבון את כל התרחישים האפשריים – כאלה שעלולים לשמש בסיס לטענת שיתוף או לדרישה לפיצוי כלכלי בעתיד.

רק כך תוכל לוודא שההסכם באמת מגן עליך.